Rambam Mishneh Torah Printed Versions Pesulei HaMukdashin 3 – משנה תורה דפוסים פסולי המוקדשין ג‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, כאילו שחט^א בצפון, שנאמר ״וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך״ (שמות כ׳:כ׳), מלמד שכל המזבח ראוי לשחיטת העולה ושחיטת השלמים: (ב) עולה ששחטה בראש המזבח, או ששחטה למטה והעלה אותה לראש המזבח, יפשיט אותה וינתח אותה במקומה, ומוריד הקרבין^ב ומדיחן למטה, וחוזר ומעלה אותן, ומוריד העור ונותנו לכהנים: (ג) וכן זבחים שחוטין שעלו לגבי^ג המזבח, מפשיט ומנתח^ד במקומן, ומוריד הקרבים ומדיחן במים, וחוזר ומעלה אותן, ומוריד את העור ואת הבשר ונותנו לבעלים, וחוזר ומקטיר את השאר:
ומפני מה לא יוריד הכל, אלא יפשיט וינתח בראש המזבח, שכל הראוי לאישים אם עלה לראש המזבח לא ירד, שנאמר ״כל הנוגע במזבח יקדש״ (שמות כ״ט:ל״ז). יכול אף על פי שאינו ראוי, תלמוד לומר ״היא העולה על מוקדה״ וכו׳^ה (ויקרא ו׳:ב׳), מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלת לא תרד, אף כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד: (ד) עולה שהעלה חיה לראש המזבח, תרד, שעדיין אינה ראויה. (ה) וכן קומץ המנחה שלא נתקדש בכלי שרת. וכל איסורי המזבח שעלו, ירדו, לפי שאינן ראויין מתחילתן^ו. (ו) וכן בהמת קדשים שנשחטה בלילה, או שנשפך דמה או שיצא^ז חוץ לעזרה, אם עלת, תרד: (ז) אבל קדשים שלנו, בין^ח שלן הדם או הבשר או האימורין, וזבח שיצא חוץ לעזרה, או שנטמא, או שנפסל במחשבת הזמן או במחשבת המקום או במחשבת שינוי^ט, או שקיבלו הטמאים וזרקו את דמו, הואיל וראויין בעבודת קרבן הבא בטומאה, ושנתן דמו חוץ למקומו, או קדשי קדשים שנשחטו בדרום, או שנתקבל דמן בדרום, אף על פי שכל אלו פסולים, אם עלו לראש המזבח לא ירדו. (ח) כל שפסולו^י בקודש, הקודש^יא מקבלו:
וכשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו שניה, שהרי פסולין הן. (ט) ואם משלה בהן האור, אף על פי שירדו יעלו שניה וישלים הקטרתן. (י) קומץ שנתפגל, ומקצתו בארץ ומקצתו משלה בו האור, יעלה כולו: (יא) איברים וחלבים וקמצים שלנו בראשו^יב של מזבח, כאילו לנו בעזרה, ואם ירדו לא יעלו, אבל אם לא ירדו, מקטירין אותן לעולם. (יב) ואויר מזבח^יג כמזבח. ואימורי קדשים קלים שהעלן קודם זריקת דמים לא ירדו, שהרי נעשו^יד לחמו של מזבח. (יג) הפריש שני אשמות לאחריות, ושחט את שניהן, וקדם והעלה אימורין של אחד מהן קודם זריקה, הרי אלו ירדו: (יד) הזבח הפסול והנסכים הפסולין שעלו למזבח, הזבח לא ירד, כמו שביארנו, מפני שהוא ראוי לאישים, והנסכים ירדו. וכן נסכים הבאים בפני עצמן שנפסלו ועלו, ירדו^טו. (טו) עוף שמלקו זר ועלה, לא ירד. וקומץ המנחה שקמצו זר^טז ועלה, ירד. אף על פי שזה פסול וזה פסול, זה כאילו לא נתקדש כלל. ואחד הזר ואחד שאר הפסולים: (טז) ואלו אם עלו^יז ירדו, כל שאינו ראוי לאישים, בשר קדשי קדשים, בשר קדשים קלים, מותר העומר, ושירי מנחות, ושתי הלחם, ולחם הפנים, והקטורת, וצמר שבראשי כבשים, ושיער שבזקן התיישים, והעצמות, והגידים, והקרנים, והטלפים, בזמן שאינן מחוברין, אם עלו ירדו. (יז) קומץ שמיצה שמנו על העצם^יח, וירד העצם, יחזירו, שהדבר ספק שמא חיבורי עולין כעולין הן חשובין: (יח) מזבח הפנימי מקדש פסולין בין ראויין לו בין שאינן ראויין לו, אבל מזבח החיצון אינו מקדש אלא פסולין הראויין לו, כמו שביארנו. כיצד, מזבח החיצון שעלו לו זבחים שנפסלו, לא ירדו. עלת לו קטורת זרה, תרד, שאין הקטורת^יט ראויה למזבח החיצון. אבל מזבח הפנימי שעלה לו קומץ מנחה, בין כשר בין פסול, לא ירד. וכן כל כיוצא בזה:
כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו, כך הכבש ושאר כלי השרת מקדשין את הראוי להן, שהרי נאמר בכלים ״כל הנוגע בהם יקדש״ (שמות ל׳:כ״ט), ומשיגיע לכבש דבר הראוי לו, לא ירד, ואף על פי שנפסל, וכן משיגיע לכלי^כ דבר הראוי לו, נתקדש, ולא ייפדה לעולם אף על פי שנפסל, כמו שביארנו באיסורי המזבח: (יט) אין כלי הלח מקדשות את היבש, ולא כלי היבש מקדשות את הלח. במה דברים אמורים, במידות הלח והיבש שהיו במקדש, כמו שביארנו בהלכות כלי המקדש, אבל המזרקות מקדשות הלח והיבש. וכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב^כא: (כ) כל כלי השרת אין מקדשין אלא במקדש, ואין מקדשין אלא מדעת, ואין מקדשין אלא מתוכן, ואין מקדשין אלא שלמים. ניקבו, אם עושין הן מעין מלאכתן שהיו עושין והן שלמים, מקדשין, ואם לאו, אין מקדשין. ואין מקדשין אלא מלאין. אבל המידות^כב אין מקדשין חסרין^כג אלא אם דעתו למלותן^כד, ואם אין דעתו למלאותן^כה מקדשין להיפסל אבל לא ליקרב: (כא) כלי שרת מקדשין שלא בזמנן להיפסל אבל לא ליקרב^כו. כיצד, דבר שמצותו ביום שנתקדש בכלי שרת בלילה, נפסל ויישרף, אבל אינו קרב. כגון שקמץ מנחה בלילה, ונתן קומצה לכלי שרת, הרי זו נשרפת: (כב) מזבח שנפגם, נפסלו כל הקדשים שהיו שם שחוטין במקדש שעדיין לא נזרק דמן, שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו, ונאמר ״וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך״ (שמות כ׳:כ׳), כלומר תזבח והוא עומד כתקנו^כז, לא פגום. (כג) אבל קדשים חיים שהיו שם בעזרה כשנפגם, לא נפסלו, אלא כשייבנה המזבח יקרבו, שאין בעלי חיים נדחים. (כד) הקדיש בהמות עד שלא נבנה המזבח, כשייבנה מקריבין אותן, שהדחוי מעיקרו אינו דחוי^כח: (כה) וכן אין אוכלין קדשים והמזבח פגום, שנאמר ״ואכלוה מצות אצל המזבח״ (ויקרא י׳:י״ב). והוא הדין לקדשים קלים, שאין אוכלין אותן בירושלים והמזבח פגום, עד שייבנה:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א ב8, ת1: שחטן. וכך ד (גם פ, ק).

^ב ב8, ת1: הקרבים. וכך ד (גם פ, ק).

^ג ת1: על גבי.

^ד ד (מ׳מפשיט׳): מפשיטן ומנתחן. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, וכעי״ז במשנה זבחים ט, ד בכ״י רבנו.

^ה בת1 לית. וכך ד (גם פ, ק).

^ו כך ב8, ת1. א: מתחילת.

^ז ד: שיצאת. אך מוסב על הדם (אילו היה מוסב על הבהמה היה סותר לאמור בהלכה הבאה), ובמשנה זבחים ט, ב בכ״י רבנו כבפנים.

^ח ד: או. אך ההמשך הוא פירוט ׳קדשים שלנו׳.

^ט בת1 נוסף: השם.

^י ד (גם ק): שפיסולו. אך במשנה זבחים ט, ב בכ״י רבנו כבפנים, ונראה שהקריאה בפ״א שואית.

^יא ד: הקדש. אך במשנה זבחים שם בכ״י רבנו כבפנים.

^יב כך ב8, ת1, וכ״ה בגמ׳ זבחים פז. א: בראש.

^יג ת1: המזבח. אך בגמ׳ זבחים פז: כבפנים.

^יד ד: נעשה. אך מוסב על האימורין.

^טו ד: וירדו. שיבוש בולט.

^טז בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.

^יז ד (גם ק): יעלו. אך במשנה זבחים ט, ה בכ״י רבנו כבפנים.

^יח בת1 תוקן בין השיטין ל: העצים. אך בסמוך ׳העצם׳, ולשון ׳וירד׳ ביחיד תוכיח. וע׳ השגת הראב״ד ו׳כסף משנה׳ שגרסו כבפנים.

^יט בד׳ נוסף: זרה. אך כל קטורת היא זרה במזבח החיצון.

^כ ד (מ׳משיגיע׳): כשיגיע לכלי שרת כל. אך לשון ׳משיגיע׳ משמעה משם ואילך, ו׳שרת׳ כבר נאמר לעיל, ו׳כל׳ לית לעיל בכבש.

^כא ת1: לקרב. אך במשנה זבחים ד, ד בכ״י רבנו כבפנים, והקריאה ככל הנראה: לִיקָּרֵב.

^כב ע׳ ׳לחם משנה׳ שרצה למחוק מלה זו, אך בכתבי⁠־היד ישנה, וע׳ ׳כסף משנה׳ ור״י קורקוס.

^כג ד (מ׳מקדשין׳): מקדשות חסרות. וכן לקמן ׳מקדשות׳. ונוסח הפנים אכן קשה, כי במשנה זבחים ט, ז בכ״י רבנו המידות ׳מקדשות׳.

^כד בת1 נוסף: מקדשין (וצריך לקרוא בפסיק אחרי ׳חסרין׳).

^כה ב8, ת1: למלותן. אך דרך רבנו לגוון הלשון.

^כו ד: להקרב. ע׳ לעיל הערה 3.

^כז ד: בתקונו. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ולשון ׳כתקנה׳, ׳כתקנן׳, מצויה במשנה, למשל זבחים ד, א-ב בכ״י רבנו.

^כח ד: דיחוי. אך ׳דחוי׳ הוא תואר לקרבן, כמו ׳שהדחוי׳.

(א) קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ כְּאִלּוּ שְׁחָטָן בַּצָּפוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ׳:כ״א) וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ. מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַמִּזְבֵּחַ רָאוּי לִשְׁחִיטַת הָעוֹלָה וּשְׁחִיטַת הַשְּׁלָמִים: (ב) עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. אוֹ שֶׁשְּׁחָטָהּ לְמַטָּה וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. יַפְשִׁיט אוֹתָהּ וִינַתְּחֶנָּה בִּמְקוֹמָהּ. וּמוֹרִיד הַקְּרָבַיִם וּמְדִיחָן לְמַטָּה. וְחוֹזֵר וּמַעֲלֶה אוֹתָן וּמוֹרִיד הָעוֹר וְנוֹתְנוֹ לַכֹּהֲנִים: (ג) וְכֵן זְבָחִים שְׁחוּטִים שֶׁעָלוּ לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מַפְשִׁיטָן וּמְנַתְּחָן בִּמְקוֹמָן וּמוֹרִיד הַקְּרָבַיִם וּמְדִיחָן בְּמַיִם וְחוֹזֵר וּמַעֲלֶה אוֹתָן וּמוֹרִיד אֶת הָעוֹר וְאֶת הַבָּשָׂר וְנוֹתְנוֹ לַבְּעָלִים וְחוֹזֵר וּמַקְטִיר אֶת הַשְּׁאָר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יוֹרִיד הַכֹּל אֶלָּא יַפְשִׁיט וִינַתֵּחַ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁכׇּל הָרָאוּי לָאִשִּׁים אִם עָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ לֹא יֵרֵד. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ״ט:ל״ז) כׇּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי. תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא ו׳:ב׳) הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה. מָה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לָאִשִּׁים אִם עָלְתָה לֹא תֵּרֵד אַף כׇּל הָרָאוּי לָאִשִּׁים אִם עָלָה לֹא יֵרֵד: (ד) עוֹלָה שֶׁהֶעֱלָהּ חַיָּה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ תֵּרֵד שֶׁעֲדַיִן אֵינָהּ רְאוּיָה: (ה) וְכֵן קֹמֶץ הַמִּנְחָה שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְכׇל אִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁעָלוּ יֵרְדוּ לְפִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין מִתְּחִלָּתָן: (ו) וְכֵן בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּלַּיְלָה אוֹ נִשְׁפַּךְ דָּמָהּ אוֹ שֶׁיָּצָאת חוּץ לָעֲזָרָה אִם עָלְתָה תֵּרֵד: (ז) אֲבָל קָדָשִׁים שֶׁלָּנוּ אוֹ שֶׁלָּן הַדָּם אוֹ הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵימוּרִים. וְזֶבַח שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה. אוֹ שֶׁנִּטְמָא אוֹ נִפְסַל בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן אוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת מָקוֹם אוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי. אוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הַטְּמֵאִים וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ הוֹאִיל וּרְאוּיִין בַּעֲבוֹדַת קָרְבָּן הַבָּא בְּטֻמְאָה. וְשֶׁנָּתַן דָּמוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ אוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּדָּרוֹם אוֹ שֶׁנִּתְקַבֵּל דָּמָם בַּדָּרוֹם. אַף עַל פִּי שֶׁכׇּל אֵלּוּ פְּסוּלִים אִם עָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ לֹא יֵרְדוּ: (ח) כׇּל שֶׁפִּסּוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ כָּךְ אִם יָרְדוּ לֹא יַעֲלוּ שְׁנִיָּה שֶׁהֲרֵי פְּסוּלִין הֵם: (ט) וְאִם מָשְׁלָה בָּהֶם הָאוּר אַף עַל פִּי שֶׁיָּרְדוּ יַעֲלוּ שְׁנִיָּה וְיַשְׁלִים הַקְטָרָתָן: (י) קֹמֶץ שֶׁנִּתְפַּגֵּל וּמִקְצָתוֹ בָּאָרֶץ וּמִקְצָתוֹ מָשְׁלָה בּוֹ הָאוּר יַעֲלֶה כֻּלּוֹ: (יא) אֵיבָרִים וַחֲלָבִים וּקְמָצִים שֶׁלָּנוּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ כְּאִלּוּ לָנוּ בָּעֲזָרָה וְאִם יָרְדוּ לֹא יַעֲלוּ. אֲבָל אִם לֹא יָרְדוּ מַקְטִירִין אוֹתָן לְעוֹלָם: (יב) וַאֲוִיר מִזְבֵּחַ כְּמִזְבֵּחַ. וְאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֶעֱלָן קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים לֹא יֵרְדוּ. שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לַחְמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ: (יג) הִפְרִישׁ שְׁנֵי אֲשָׁמוֹת לְאַחֲרָיוּת וְשָׁחַט אֶת שְׁנֵיהֶם וְקָדַם וְהֶעֱלָה אֵימוּרִים שֶׁל אֶחָד מֵהֶם קֹדֶם זְרִיקָה הֲרֵי אֵלּוּ יֵרְדוּ: (יד) הַזֶּבַח הַפָּסוּל וְהַנְּסָכִים הַפְּסוּלִים שֶׁעָלוּ לַמִּזְבֵּחַ. הַזֶּבַח לֹא יֵרֵד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לָאִשִּׁים. וְהַנְּסָכִים יֵרְדוּ. וְכֵן נְסָכִים הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן שֶׁנִּפְסְלוּ וְעָלוּ יֵרְדוּ: (טו) עוֹף שֶׁמְּלָקוֹ זָר וְעָלָה לֹא יֵרֵד. וְקֹמֶץ הַמִּנְחָה שֶׁקְּמָצוֹ וְעָלָה יֵרֵד. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה פָּסוּל וְזֶה פָּסוּל זֶה כְּאִלּוּ לֹא נִתְקַדֵּשׁ כְּלָל. וְאֶחָד הַזָּר וְאֶחָד שְׁאָר הַפְּסוּלִים: (טז) וְאֵלּוּ אִם יַעֲלוּ יֵרְדוּ. כׇּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָאִשִּׁים. בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים. מוֹתַר הָעֹמֶר וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וְהַקְּטֹרֶת. וְצֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן הַתְּיָשִׁים וְהָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים. וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מְחֻבָּרִים אִם עָלוּ יֵרְדוּ: (יז) קֹמֶץ שֶׁמִּצָּה שַׁמְנוֹ עַל הָעֶצֶם וְיָרַד הָעֶצֶם יַחֲזִירוֹ. שֶׁהַדָּבָר סָפֵק שֶׁמָּא חִבּוּרֵי עוֹלִין כְּעוֹלִין הֵם חֲשׁוּבִין: (יח) מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְקַדֵּשׁ פְּסוּלִים בֵּין רְאוּיִין לוֹ בֵּין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לוֹ. אֲבָל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא פְּסוּלִין הָרְאוּיִין לוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד. מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁעָלוּ לוֹ זְבָחִים שֶׁנִּפְסְלוּ לֹא יֵרְדוּ. עָלְתָה לוֹ קְטֹרֶת זָרָה תֵּרֵד שֶׁאֵין הַקְּטֹרֶת זָרָה רְאוּיָה לַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אֲבָל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁעָלָה לוֹ קֹמֶץ מִנְחָה בֵּין כָּשֵׁר בֵּין פָּסוּל לֹא יֵרֵד. וְכֵן כׇּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ כָּךְ הַכֶּבֶשׁ וּשְׁאָר כְּלֵי הַשָּׁרֵת מְקַדְּשִׁין אֶת הָרָאוּי לָהֶם שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּכֵּלִים (שמות ל׳:כ״ט) כׇּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ. מִשֶּׁיַּגִּיעַ לַכֶּבֶשׁ דָּבָר הָרָאוּי לוֹ לֹא יֵרֵד וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּפְסַל. וְכֵן כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִכְלִי שָׁרֵת כׇּל דָּבָר הָרָאוּי לוֹ מִתְקַדֵּשׁ וְלֹא יִפָּדֶה לְעוֹלָם וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּפְסַל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ: (יט) אֵין כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַיָּבֵשׁ. וְלֹא כְּלֵי הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַלַּח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִדּוֹת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל הַמִּזְרָקוֹת מְקַדְּשׁוֹת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ. וּכְלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין דַּם הַפָּסוּל לִקָּרֵב: (כ) כׇּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִדַּעַת וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִתּוֹכָן וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא שְׁלֵמִים. נִקְּבוּ אִם עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין וְהֵם שְׁלֵמִים מְקַדְּשִׁין וְאִם לָאו אֵין מְקַדְּשִׁין. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מְלֵאִין. אֲבָל הַמִּדּוֹת אֵין מְקַדְּשׁוֹת חֲסֵרוֹת אֶלָּא אִם דַּעְתּוֹ לְמַלְּאוֹתָן. וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לְמַלְּאוֹתָן מְקַדְּשׁוֹת לְהִפָּסֵל אֲבָל לֹא לִקָּרֵב: (כא) כְּלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן לְהִפָּסֵל אֲבָל לֹא לְהִקָּרֵב. כֵּיצַד. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּלַּיְלָה נִפְסַל וְיִשָּׂרֵף. אֲבָל אֵינוֹ קָרֵב. כְּגוֹן שֶׁקָּמַץ מִנְחָה בַּלַּיְלָה וְנָתַן קֻמְצָהּ לִכְלִי שָׁרֵת הֲרֵי זוֹ נִשְׂרֶפֶת: (כב) מִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם נִפְסְלוּ כׇּל הַקָּדָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁחוּטִין בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִזְרַק דָּמָם. שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם מִזְבֵּחַ לִזְרֹק עָלָיו וְנֶאֱמַר (שמות כ׳:כ״א) וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ כְּלוֹמַר תִּזְבַּח וְהוּא עוֹמֵד בְּתִקּוּנוֹ לֹא פָּגוּם: (כג) אֲבָל קָדָשִׁים חַיִּים שֶׁהָיוּ שָׁם בָּעֲזָרָה כְּשֶׁנִּפְגַּם לֹא נִפְסְלוּ. אֶלָּא כְּשֶׁיִּבָּנֶה הַמִּזְבֵּחַ יִקָּרְבוּ שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין: (כד) הִקְדִּישׁ בְּהֵמוֹת עַד שֶׁלֹּא נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ. כְּשֶׁיִּבָּנֶה מַקְרִיבִין אוֹתָן שֶׁהַדָּחוּי מֵעִקָּרוֹ אֵינוֹ דָּחוּי: (כה) וְכֵן אֵין אוֹכְלִין קָדָשִׁים וְהַמִּזְבֵּחַ פָּגוּם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י׳:י״ב) וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וְהוּא הַדִּין לְקָדָשִׁים קַלִּים שֶׁאֵין אוֹכְלִין אוֹתָן בִּירוּשָׁלַיִם וְהַמִּזְבֵּחַ פָּגוּם עַד שֶׁיִּבָּנֶה:מהדורה זמנית של על־התורה המבוססת על מהדורת תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון